שער דברי התורה

לפי הקבלה הדיבור והמלכות הם מושגים כרוכים: "מלכות פה, תורה שבעל-פה קרינן לה". הדיבור הוא מה שקיים בעולם החיצוני, מה ש"נראה" כלפי חוץ, מה ש"אומרים", כלומר מה שקיים באמת – בחיצוניות העולם. באמת כשלעצמה תמיד ה' אחד ושמו אחד, אולם כל עוד העולם לא מגלה את זה, כל עוד הנקודה השורשית שמנהלת מכתיבה ו"מציירת" את התרבות האנושית תפוסה על-ידי ערכים ושמות אחרים, שוללי-א-לוהים, העולם לא הגיע לגמרו ותיקונו – שכן כל העולם נברא בשביל לגלות את מלכותו בפועל ממש, כלפי חוץ. האמת-לאמיתה קיימת ג

אנחנו עומדים תמיד על סף המיסתורין. דברים שניתן לרטוט ולהרגיש אותם, לנחש ולחוש את מציאותם הקרבה, לעמוד מולם בפלא ולעיתים אף לפעול בהם ואיתם, אך לא תמיד להשיג אותם בתודעה בנאלית רגילה. יש סודות באדם וסודות במציאות, יש סודות באלוהות, וכמוהם יש גם סודות התורה. * המיסתורין והרמה שמעבר קיימים בתורה והם קיימים גם באדם, בעולם ובחיים. בכולם שייך הסדר של "פשט", "רמז", "דרש" ו"סוד". ה"פשט" הוא הדבר בעירומו. הכול מגולה כמו שהוא בפשטות, ללא כיסויים והעלמות. התוך או התוכן חושף בפניי

אלוהי מסכה לא תעשה לך (שמות לד, יז) חטא העגל נתפס במסורת כאחת המעידות החמורות ביותר של עם ישראל מעודו: העם עושה לו עגל מזהב, משתחווה וזובח לו וקורא "אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים", וזאת מיד אחרי מעמד הר סיני. כה חמור החטא, עד שאמרו חז"ל שאין פורענות שבאה על ישראל שאין מעורב בה גם עונש על חטא העגל. ואולם, ר' יהודה הלוי (בספרו ה"כוזרי") מסביר שלא היה זה חטא של עבודה זרה כפשוטה. "אך גם לא כחשו באלוהותו של מוציאם מארץ מצרים. הם בקשו רק כי יהיה אתם תמיד נעבד מוחש[י],

א. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: בצלאל על שם חכמתו נקרא. בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: 'לך, אמור לו לבצלאל, עשֵׂה לי משכן, ארון וכלים' - הלך משה והפך ואמר לו: עשה ארון וכלים ומשכן. אמר לו: משה רבינו, מנהגו של עולם - אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים, ואתה אומר עשה לי ארון וכלים ומשכן?! כלים שאני עושה להיכן אכניסם? שמא כך אמר לך הקב"ה: עשה משכן ארון וכלים! אמר לו: שמא בְּצֵל אֵל היית וידעת? (ברכות נה, א) מדרשי שמות תמיד אומרים בארוני. מילה נלקחת מתוך צל